עמותת הפועל יקנעם נ' מדיה קונטרול בע"מ

פסק דין

בפני תביעת פינוי שהוגשה בהתאם לפרק ט"ז (4) לתקנות הסדר הדין האזרחי ואשר בה מבקשת התובעת להורות לנתבעת לפנות ממגרש המצוי בחזקת התובעת שהינו מגרש הכדורגל העירוני ביוקנעם (להלן: "המגרש") שני שלטי חוצות/פרסום שהציבה הנתבעת במגרש, בהתאם לתנאים המפורטים בהסכם שנערך בין הצדדים ביום 1.1.08 (להלן: "ההסכם").

על פי ההסכם, ניתנה לנתבעת רשות להציב את שלטי החוצות האמורים (אשר כבר היו מוצבים שם קודם לכן בהתאם להסכמים קודמים), תוך התחייבות הנתבעת לאפשר מפעם לפעם העלאת מסרים ציבוריים כפי שתדרוש עירית יוקנעם וכי כנגד הזכות להציב את השלטים כאמור, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 12,500 ₪ עבור כל שנת שכירות, וזאת ב- 12 תשלומים שווים.

בסייפת סעיף 6 לאותו הסכם, נקבע כי תנאי לביצוע התשלום, הינו המצאת חשבונית מתאימה של התובעת או דרישת תשלום מפורטת.

בהסכם נקבע שתוקפו הינו ל- 59 חודשים דהיינו, עד לסוף חודש 12/12 וכי ההסכם יוארך למשך 30 חודשים נוספים, בכפוף לעמידת הצדדים בהוראות ההסכם (להלן: "תקופת האופציה").

התביעה בפני הוגשה ביום 20.5.12 וזאת על בסיס טענת התובעת כי מאז חודש יולי 2011, הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות הקבועים בהסכם וכי דמי השכירות ששולמו עד למועד זה, שולמו באיחור ניכר ורק לאחר אין ספור פניות לנתבעת. התובעת צרפה לתביעתה מכתב דרישה בגין חוב דמי שכירות על סך 25,556 ₪ מיום 8.8.11 (נספח ב'(1) – להלן: "הדרישה") וכן התכתבות ענפה שנוהלה בין הצדדים לאחר הוצאת דרישה זו.

טענות ההגנה של הנתבעת הינן שלוש:

טענה ראשונה הינה, כי אין מדובר כלל בהסכם שכירות שנערך בין הצדדים אלא בהסכם זכיינות ומשכך, לא ראויה התביעה להתברר בסדר הדין לפי פרק ט"ז (4) לתקנות הסדר הדין האזרחי.

טענה שניה הינה, כי בהתאם לסייפת סעיף 6 להסכם, חובתה לתשלום דמי הזיכיון, מותנית בהמצאת חשבונית מס או דרישת תשלום מפורטת ומשלא הוצגה בפניה דרישה כזו ואף לא נמסרה לה חשבונית בגין תשלומים שביצעה בעבר, אין היא חייבת בהמשך תשלום דמי הזיכיון.

טענה שלישית הינה כי, לאחר הגשת התביעה הוכיח נציג הנתבעת לנציגי התובעת כי דרישת התשלום הכלולה בדרישה מיום 8.8.11 שעמדה בבסיס תביעה זו, סולקה על ידה ולפיכך אין כל בסיס לטענת התובעת שבבסיס התביעה, בדבר אי תשלום דמי הזיכיון.

לכתב ההגנה צורף תצהירו של נציג הנתבעת מר בן משה וכן שני מסמכים: האחד תעודת חיוב מיום 12.5.11 על סך 25,556 ש"ח עליה נרשם בכתב יד "מצ"ב התשלום" וכן העתק מכרטסת הנתבעת עליה מבקש הנתבעת לבסס טענתה כי דרישת התשלום סולקה.

במהלך הדיון בפני, נשמעה עדותו של המצהיר מטעם התובעת מר צחי בן ארי, המשמש כמנהל התובעת מאז חודש 8/12, (זאת לאחר שהתקבלה בקשת התובעת להחליף את זהות המצהיר מטעמה לאחר שהמצהירה שתצהירה הוגש במצורף לכתב התביעה הגב' גלית דרור, לא יכלה להתייצב לדיון בשל סיבות בריאותיות).

לאחר חקירת מר בן ארי, ויתר ב"כ התובעת על חקירת מנכ"ל הנתבעת, מר בן משה.

אציין, כפי שגם ציינתי בהחלטות שניתנו במהלך הדיון, כי נציג הנתבעת ביקש במהלך הדיון שנקבע לשמיעת העדויות להציג מסמכים שונים שלא צורפו לתצהיר התומך בכתב ההגנה וכן ביקש להעלות טענות חדשות שלא נזכרו בכתב ההגנה. על אף שהנתבעת לא היתה מיוצגת בהליך, לא אפשרתי הצגת המסמכים והעלאת חלק מהטענות וזאת מהנימוקים המפורטים בהחלטות שניתנו על ידי במהלך הדיון. יצוין כי מדובר במועד דיון נדחה לאחר שמועד קודם שהיה קבוע לחודש 9/12, בוטל לבקשת הצדדים בשל מחלת בנו של מר בן משה, וחרף דחיית הדיון לא הוגשה בשום שלב בקשה לתקן את כתב ההגנה או לצרף מסמכים נוספים לתמיכה בטענות הנתבעת, ולא מצאתי כי היה מקום לאפשר זאת במהלך הדיון בפני, דבר שהיה מביא בהכרח להתארכות הדיון בשל הצורך של התובעת להתייחס למסמכים ולבדוק את הנתונים העולים מהם, כטענת הנתבעת.

אמנם נכון כי סדרי הדין אינם בבחינת "מיטת סדום" ויש לאפשר לצד לתקן מחדל דיוני שנפל בפניו (והדברים חלים בבחינת קל וחומר מקום בו בעל דין אינו מיוצג), אולם זאת כל עוד אין בתיקון המחדל לגרום נזק משמעותי לצד שכנגד ולעכב בצורה משמעותית את המשך בירור התביעה. במקרה דנן, בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה כתביעת פינוי אשר נקבעו סדרי דין על מנת להבטיח שתתברר במהירות ובקצרה ולאור נסיבות הענין כמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשות נציג הנתבעת במהלך הדיון.

הטענה בדבר אי התאמת ההליך

אינני מקבלת טענת הנתבעת כי אין מדובר במקרה זה בהסכם שכירות אלא בהסכם זכיינות. אמנם, ההסכם עצמו איננו מגדיר את מהות העסקה בין הצדדים, אולם בפועל מקריאת ההסכם עולה כי בסעיף 6 בו ננקב המונח "שנת שכירות" וכי מדובר בהסכם הנותן לנתבעת הרשאה להציב שלטים במגרש המוחזק על ידי התובעת כנגד תשלום קבוע מראש (שאינו מותנה ב"כמות" השימוש או בניצול של התובעת או העיריה את השלט המוצב בהתאם להרשאה). הסכם כזה עונה להגדרת מהות השכירות שבחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, דהיינו: "זכות שהוקנתה בתמורה....להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות".

הנתבעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענתה כי מדובר דווקא בזכיינות וכלל לא ברור על סמך מה הדברים נטענו, מקום בו הצדדים להסכם התייחסו במפורש ל"שנת שכירות", ומנגד לא קיימת בו כל התייחסות למתן זכיון או לדמי זכיינות.

משכך, אני קובעת כי התביעה מתאימה לבירור בהליך על פי פרק ט"ז(4) תקנות הסדר הדין האזרחי.

היות התשלום מותנה בהמצאת דרישה ו/או חשבונית